<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ג</h1>
<h2>דף נב:</h2>
אין לך ערוה בחנק אלא בעולת בעל בלבד שנאמר (ויקרא כ' י') איש אשר ינאף [את אשת איש אשר ינאף] את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת (ע"פ רמב"ם איסו"ב פ"א הל' ו'), ותניא (סנהדרין נ"ב ב') איש פרט לקטן פחות מבן ט' שהנבעלת לו פטורה, שלפטור הקטן אינו צריך שהרי אינו בן עונשין, אבל אם הוא בן תשע שנים שנינו בפרק יוצא דופן (נדה מ"ה א') בן תשע שנים ויום אחד שבא על אחת מכל [ה]עריות האמורות בתורה כלן מומתין על ידו והוא פטור (ע"פ יראים סי' י"ח).
אשת רעהו, פרט לאשת גוי (נ"ב ב') פירוש בין ארוסת גוי בין נשואת גוי הבא עליהן אינו במיתה, דתניא בפרק בן סורר ומורה (ע"א ב') בן נח שבא על אשת חבירו ואחר כך נתגייר פטור משמע הא אם לא נתגייר חייב, ובנשואה מדבר דאילו בארוסה פטור כדמפרש בפרק ד' מיתות (נ"ז ב') בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם, ובפרק בן סורר ומורה (ע"א ב') מוכיח שמה שהוא פטור כשנתגייר זהו מפני שאם היה עושה עתה דבר זה לא היה מתחייב, ודווקא ממיתה ממעט הבא על אשת גוי אבל מדאורייתא איסורא יש מדהוצרך להתיר אשת גוי ביפת תואר דתניא בפ"ק דקידושין (כ"א ב') וראית בשביה אשת יפת תואר (דברים כ"א, י"א) אשת אפילו אשת איש (ע"פ יראים סי' י"ח וע"ש).
<h2>דף עא:</h2>
אשת רעהו, פרט לאשת גוי (נ"ב ב') פירוש בין ארוסת גוי בין נשואת גוי הבא עליהן אינו במיתה, דתניא בפרק בן סורר ומורה (ע"א ב') בן נח שבא על אשת חבירו ואחר כך נתגייר פטור משמע הא אם לא נתגייר חייב, ובנשואה מדבר דאילו בארוסה פטור כדמפרש בפרק ד' מיתות (נ"ז ב') בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם, ובפרק בן סורר ומורה (ע"א ב') מוכיח שמה שהוא פטור כשנתגייר זהו מפני שאם היה עושה עתה דבר זה לא היה מתחייב, ודווקא ממיתה ממעט הבא על אשת גוי אבל מדאורייתא איסורא יש מדהוצרך להתיר אשת גוי ביפת תואר דתניא בפ"ק דקידושין (כ"א ב') וראית בשביה אשת יפת תואר (דברים כ"א, י"א) אשת אפילו אשת איש (ע"פ יראים סי' י"ח וע"ש).
<h2>דף עו.</h2>
שלא לישא אשה ובת בתה. כתוב בפרשת אחרי מות (ויקרא י"ח י') ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה, מצינו אזהרה לבת (בתו) [בנו] ולבת (בנו) [בתו] אזהרה לבתו מניין וגרסינן בפרק הנשרפין אביי אמר קל וחומר ומה על בת בתו חייב על בתו לא כל שכן ואף על פי שאין מזהירין לאוין מקל וחומר, דבר זה אינו חסר כי אם גילוי העניין במקצת, ורב יצחק בר רבי אבודימי אמר (נלמדנה) [אתיא] בגזירה שוה הנה הנה [ו]זמה זמה נאמר כאן כי ערותך הנה ונאמר להלן בסוף הפרשה (ויקרא י"ח י"ז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא, מה להלן עשה בתה כבת בנה ו[כ]בת בתה אף כאן עשה בתו כבת בנו ובת בתו ומה הנה האמור שם כתוב זמה עמו אף הנה האמור כאן נעשה כאילו כתוב זמה עמו, ומעכשיו נלמד עונש שריפה בבתו ובת בנו ובת בתו ובתה ובת בתה ובת בנה בגזירה שוה נאמר כאן זמה ונאמר להלן בפרשת קדושים (ויקרא כ' י"ד) [ו]איש כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן, מה זמה הכתוב שם בשריפה אף זמה הכתוב כאן בשריפה, ויש בכלל אשה ובתה אשה ובת בנה אשה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו (סנהדרין ע"ה א').
<h2>דף עו:</h2>
ובחמותו לאחר מיתת אשתו נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא בפרק הנשרפין (סנהדרין ע"ו ב') אם היא בשריפה, דתניא רבי ישמעאל אומר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן, שכ[ן] בלשון יווני, וכן בלשון אשכנז, קורין לאחת הן ללמד שאפילו לא היתה אלא אחת בחיים חייב, ורבי עקיבא דורש אותו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם אינו עניין לשריפת שתי [ה]נשים שזה אין יכול להיות תניהו עניין לדרוש שיהיו שתיהן קיימות, ואומר שם דקסבר רבי עקיבא חמותו לאחר מיתת אשתו איסורא בעלמא הוא דאיכא, פירוש זאת האיסור אינה מדברי סופרים שאינו מונה אותה (יבמות כ"א א') עם השניות, אלא איסורא מן התורה דארור שוכב עם חותנתו (דברים כ"ז כ"ג) (רש"י), וגרסינן בפרק האשה רבה (יבמות צ"ד ב') חמותו לאחר מיתה נהי דמיעטה קרא משריפה מאיסורא לא מיעטה רחמנא אלמא איכא איסורא דאורייתא (ע"פ יראים סי' ט"ו ע"ש).
